קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' שמעוני

פסק דין

בין הצדדים בתיק זה הוסכם (עפ"י בקשת התובעת והסכמת הנתבע) כי התביעה נגד הנתבע תימחק, אך קיימת מחלוקת בשאלת פסיקת הוצאות לטובת הנתבע, כאשר התובעת מסכימה למחיקת התביעה ללא חיובה בהוצאות בעוד שהנתבע מסכים למחיקת התביעה אך מבקש כי המשיבה תחויב בהוצאותיו.

להלן פירוט ההליכים בתיק:

ביום 03/12/12 הוגשה תביעה בסך 38,123 ש"ח על ידי קווים תחבורה ציבורית בע"מ נגד אוריה שמעוני, בגין נזקים שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים מיום 15/03/10.

ביום 03/02/13 הוגש כתב הגנה.

ביום 16/07/13 הוגשה ע"י הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף, זאת ממספר נימוקים: 1. התובעת לא הוכיחה כי קיימת עילת תביעה נגד הנתבע משלא הוכח נזק שנגרם מהתאונה נשוא התביעה (כאשר הנתבע אף מכחיש את התאונה), כאשר חוות דעת השמאי שהוגשה על ידי התובעת מתבססת על בדיקה שנערכה ביום 26/02/10 (מועד מוקדם למועד התאונה מושא התביעה – 15.3.10). 2. התובעת גרמה נזק ראייתי בכך שלא דאגה להכין חוות דעת שמאי בסמוך לתאונה. 3. משהתאונה ארעה בעיר פתח תקווה ומשהנתבע מתגורר באותה עיר, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה ולכן דינה להידחות על הסף. 4. לכתב התביעה לא צורף תצהיר לאימות עובדות תאונת הדרכים המוכחשת, כנדרש בדין.

ביום 24/07/13 ניתנה החלטת ביניים בבקשה לדחייה על הסף ובה הוריתי על הגשת תגובת התובעת לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף (בתוך 7 ימים) וכן הוריתי לתובעת להגיש עותק קריא של דו"ח התאונה שצורף לכתב התביעה. כמו כן הוריתי לנתבע להגיש רשימת מסמכים ועותק מאותם מסמכים, כנדרש בתקסד"א.

ביום 13/08/13 הגישה התובעת בקשת ארכה בת 30 יום להגשת תגובתה לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף. בבקשה זו ציינה התובעת כי סביר שמדובר בטעות סופר בתאריך המצוין בדו"ח השמאי וכי עליה לברר זאת מול השמאי.

ביום 13/08/13 ניתנה החלטה בבקשת הארכה שהגישה התובעת ובה דחיתי את בקשת התובעת למתן ארכה להגשת תגובתה לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף, משטרם חלף המועד להגשת התגובה ועל כן לתובעת נותר די זמן להגיש תגובתה. באותה החלטה ציינתי גם כי הנתבע לא קיים אחר הוראות החלטתי מיום 24/07/13.

ביום 21/10/13 הגיש הנתבע רשימת גילוי מסמכים מטעמו (עפ"י החלטתי מיום 24/07/13).

ביום 28/10/13 ניתנה על ידי החלטה יזומה, משלא הוגשה תגובת התובעת לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף (חרף חלוף המועד להגשתה), משהנתבע לא ביקש ליתן החלטה על בקשה זו בהעדר תגובת התובעת ומהתובעת גם לא הגישה עותק קריא של טופס ההודעה על תאונה (כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 24/07/13). בהחלטתי הנ"ל הוריתי לנתבע להודיע מדוע לא ראוי למחוק את בקשתו על הסף לאור האמור לעיל ולתובעת הוריתי להבהיר מדוע טרם הוגש טופס הודעה קריא.

ביום 05/11/13 הגיש הנתבע הודעה ובקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה. בהודעה זו הודיע הנתבע כי עוה"ד שייצגו בעבר בתיק (בהגשת כתב ההגנה ובקשת סילוק התביעה על הסף) לא מייצגו עוד, וכן פירט הנתבע מדוע לא ראוי למחוק את בקשתו לדחיית התביעה על הסף וביקש ליתן החלטה בהעדר תגובת התובעת לבקשה הנ"ל.

ביום 06/11/13 הגישה התובעת הודעה בה נימקה מדוע לא הוגש טופס הודעה מטעמה כפי שהורתי בהחלטתי מיום 24/07/13 ולהודעה צורף טופס הודעה.

ביום 06/11/13 הוריתי בהחלטתי לתובעת להגיש כל הדרוש עפ"י החלטות התיק בתוך 4 ימים וקבעתי תז"פ ליום 13/11/13. בהחלטה נפרדת מאותו יום קבעתי כי החלטה עניינית בבקשות הנתבע תינתן לאחר יום 13/11/13.

ביום 07/11/13 הגישה התובעת בקשה למתן ארכה בת 45 יום להגשת תגובה מטעמה.

ביום 07/11/13 ניתנה החלטה ובה אישרתי לתובעת ארכה בת 45 יום להגשת תגובתה והוריתי על ביטול הדיון שהיה קבוע ליום 20/1/13 (גם עקב הודעת הנתבע על הפסקת ייצוגו בתיק).

ביום 31/12/13 ניתנה על ידי החלטה יזומה לגבי אי הגשת הדרוש מטעם התובעת, עפ"י החלטותיי האחרונות וחרף הארכות שניתנו לבקשתה. הוריתי לתובעת להודיע מדוע לא ראוי למחוק את התביעה מחוסר מעש.

ביום 01/01/14 הוגשה בקשה מטעם הנתבע למתן החלטה בהיעדר תגובת התובעת לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

ביום 02/01/14 ניתנה החלטה ובה קבעתי כי יש להמתין לחלוף המועד האחרון להגשת תגובת התובעת.

ביום 08/01/14 הוגשה תגובת התובעת לבקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף. בתגובה הודיעה התובעת כי מסכימה למחיקת התביעה נגד הנתבע, ללא צו להוצאות. בתגובה לא צוין כל נימוק ענייני ולא כל הסבר לפשר הבדיקות שהתובעת הודיעה שמתכוונת לבצען.